דבר ראש המחלקה

 

 

"עתיק הוא מדליק" או "לימודים קלאסיים עכשיו!"

 

מי שלא רוצה להיות עשיר - שיקום! וכמובן: אף אחד לא קם!

גם מידאס, מלך פריגי אגדי, לא היה קם, כי מידאס אהב זהב. הו, כמה שהוא אהב זהב! וכאשר דיוניסוס, אל היין, רצה להשיב למלך החביב והתמים טובה תחת חסד שעשה עמו, ביקש מידאס: "עשה נא פלא, וכל הדברים בם אגע לזהב יהפכו!" וכך היה. כל מה שמידאס נגע בו הפך למתכת יקרה, זהובה וזוהרת: עלי העצים, אבנים וגושי אדמה מזדמנים, שיבולים ותפוחים, דלתות ורהיטים. אך בשעת הארוחה, כאשר ישב המלך הרעב אל שולחנו העמוס כל טוב, הפכו המעדנים כולם לזהב. הלחם הטרי והריחני - הפך לכיכר זהב, ומה קרה ליין האדמדם והנוצץ? ניחשתם! וכך היה המלך עשיר ואומלל, עשיר וצמא...

 

כאשר עמדו הכוחות המאוחדים של היוונים אל מול חומות טרויה לאחר נסיונות כושלים במשך למעלה מתשע שנים להפיל את העיר המבוצרת כנקמה על חטיפתה של הלנה, היפה בנשות העולם, פרצה לפתע מגיפת דבר חמורה בתוך המחנה. בירור קצר הראה שהסיבה לפרוץ המגיפה היא כעסו של אפולו על כך שאגממנון, מנהיג היוונים, לקח לעצמו כשבויה פרטית את בתו של כהן אפולו המקומי. הפתרון המתבקש והאחריות הציבורית דרשו שהמנהיג ישיב את הנערה לאביה וכך ימנע מאנשיו ליפול בחיציו הקטלניים של אפולו. אך לא איש כאגממנון יוותר על בחורה חמודה ככה סתם. "אני אשלחנה", אמר, "...אולם חושו וברו לי תשורה אחרת!" כאשר אכילס, אחד הגיבורים הנערצים, סנט במלך היהיר על תאוות הבצע שלו, אגממנון לא שתק: "יתנו לי בני האכיים הנדיבים התשורה... אבל אם לא יתנו הם, אנוכי לי אבור בעצמי". וכך היה. את בת כהן אפולו החזיר אגממנון לאביה אך בתמורה לקח את שבויתו של אכילס. זה כבר היה יותר מדי. אכילס הרותח מכעס נשבע שבגלל פגיעה זו, יפרוש מפעולות המלחמה להבא ולא יסייע לאחיו היוונים. חבריו לנשק נפלו ונהרגו ורק תחנונים ותהפוכות גורל הכניעו לבסוף את עקשנותו של הגיבור.

 

אז מה המסקנה? שבני אדם הם טפשים? לאו דוקא. המסקנה היא שבני אדם הם בני אדם. אנחנו מקבלים הודעות וסרטונים וגולשים במרשתת באמצעות טלפונים "חכמים"; אנחנו מגיעים בשעות ספורות לארצות מופלאות ומרוחקות; אנחנו מסוגלים להתבונן בהרכבים של תאים חיים ולהמציא תרופות ומיכשור רפואי שעד לא מכבר נחשבו דמיוניים לגמרי; אבל כולנו עדיין מתאווים לאושר ולעושר, לאהבה ולכוח. וזה דבר שהקידמה לא שינתה ולא תשנה. אנחנו כל כך דומים לאבותינו ולאבות אבותינו ועל כן יכולים למצוא שפה משותפת, על-זמנית, עם הסופרים והמשוררים העתיקים.

 

איך אחרת אפשר להסביר שאנו צוחקים בקראנו שיר קצר של מרטיאליס, משורר רומאי בן אלפיים? מרטיאליס פונה בחן וברוך אל אליה ומשורר לה:

 

"אם אזכור, בפיך ארבע שיניים ראיתי,

אליה, אך הפילון שתי התקפות שיעול.

כל הימים מעתה השתעל תוכלי בלי פחד,

                            לא תפיל עוד דבר פה התקפה שלישית"   (1.19  תרגם ב. בנשלום)

 

האם שערתם שכבר במאה הששית לפסה"נ הגה הפילוסוף דמוקריטוס את הרעיון שהעולם מורכב מחלקיקים שאינם ניתנים לחלוקה - ביוונית: אטומוי - על סמך התבוננות ומסקנות שכליות בלבד?

 

טרם פרצה המלחמה הגדולה השניה בין רומא לקרתגו, התלבטו הצדדים במעין משא ומתן דיפלומטי, האם יש עילה לפרוץ במלחמה על בסיס הסכמים שנכרתו בין הצדדים בעבר. אחת מטענותיהם של אנשי קרתגו, כפי שמספר ההיסטוריון הרומי ליוויוס, היתה שמאחר שחוזה שנחתם לכאורה בין קרתגו לבין רומא נעשה על-ידי המנהיג הקרתגי עזרובעל בלי ידיעת העם וללא אישורו אין הוא מחייב אותם. האם, בשינויים מתבקשים, טיעון זה לא נשמע לקוח ממקור עכשוי ממש?

 

כבר אמר קהלת: "מה שהיה הוא שיהיה". בני אדם הם בני אדם ועל בסיס זה יכול היה ההיסטוריון היווני תוקידידס, לפני 2500 שנים, לכתוב היסטוריה מתוך הנחה שדורות העתיד יוכלו ללמוד ממנה. ממשיכו, פוליביוס, אף טבע את המונח "היסטוריה פרגמטית" כלומר היסטוריה עם השלכות ומסקנות מעשיות.

 

כל זה כמובן טוב ויפה אך ודאי הוא שהסביבה החומרית וגם הערכית של העולם היווני והרומי היתה שונה מזו שלנו. אולם אף היא מרתקת ומעוררת מחשבה. הידעתם, למשל, שבתרקיה היה נוהג על פיו בסופו של כל יום אדם היה מניח בכד פיסת אבן לבנה או שחורה בהתאם לטיב היום שעבר עליו, כך שבסוף חייו ניתן היה לראות האם בסך הכל היו לו חיים טובים או לא? תחשבו על זה. ומה בדבר מנהגם של הרומאים לשמר דיוקנאות של אבותיהם ו"להוציא אותם מהארון" לתהלוכה בכל הזדמנות של  טקס משפחתי, ממש כאילו הם משתתפים בפועל באירוע?

 

יתירה מזאת: אי אפשר להבין את העולם המערבי על תרבותו - אמנות, מוסיקה, ספרות, תיאטרון, מחשבה מדינית, פילוסופיה, משטר ועוד - בלי להכיר את התרבות הקלאסית, כלומר את תרבות העולם היווני והרומי העתיק, בפרט בתקופות בהן היה לעמנו שלנו מגע - בצורת קשרים או מאבקים - עם אותן תרבויות וישויות פוליטיות. כל מי שמתעניין בהיסטוריה מערבית או היסטוריה של ארץ ישראל ועם ישראל, בתנ"ך ובתלמוד, בספרות ובפילוסופיה, יוכל למצוא הקשרים מעשירים בעולמות אלה.

 

הנה כי כן, ממש מתחת לאפינו קיים מאגר רחב ועולם שלם של רעיונות, ערכים ומושגים, לעתים מאלפים ומשעשעים, לעתים מוזרים ודוחים. כל מה שנותר לכם לעשות הוא לרוץ למחלקה ללימודים קלאסיים, להושיט ידכם ולמצוא - זהב אמיתי!